גן עדן וגיהנום בספר הזוהר

סוד המקום בפנימיות התורה בתורת בעל הסולם

אם נתבונן באופן כללי בחמשה חומשי תורה, נוכל לגלות שכל מה שמספרת התורה מתרחש בעיקר בשלושה מקומות. ואלו הם: ארץ ישראל, מדבר ומצרים. וכל אחד מהם שונה זה מזה.  מצרים הוא המקום של עבדות כמו שנאמר: "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים" (שמות א; ג', ד')  ובניגוד לזה ארץ ישראל היא המקום של זבת חלב ודבש, היא ארץ טובה מאד, מאד, כך נאמר בחומש במדבר (יד; ז, ח).

מהו מדבר ברוחניות?

ומדבר הוא מקום של שממה מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית שם מתגלה השגחה מיוחדת של הקב"ה וכל המציאות שחיו בני ישראל במדבר היא מציאות על טבעית. וכך גם בחיי האדם ישנם שלושה מצבים כלליים שהם עולם הזה, עולם הבא ועולם הנשמות ביניהם.  לאחר שהנשמה מתפטרת מן הגוף היא נכנסת לעולם שכולו רוח ללא שום חומריות כלל. ואם לא גוזרים על הנשמה שוב לרדת לעולם הזה כדי להמשיך את תיקונה, היא נשארת בעולם הרוח עד תחיית המתים. ואז כל הנשמות יורדות מעולמיהן לעולם המתוקן, כלומר לעולם הבא שהוא עולם המעשה המכיל אור חכמה, שייווצר על ידי התפשטות עולם אצילות אל תוך עולמי הפירוד.

הדרך השווה

ואי אפשר להתעלם מלראות דימוי בין שלושה מקומות המתוארים בתורתנו ובין שלושה מצבים בחיי האדם. כך מצרים משקפת את התכונות של עולם הזה, כי עיקר עבודתנו בעולם הזה זו עבודה קשה בחומר, וכך נאמר גם על מצרים, ושעבוד במצרים הוא שעבוד תחת יצרים בעולם הזה. ולא במקרה אותיות "מצרי" הן אותיות "יצרם".

מהות המדבר לפי פנימיות התורה

ומדבר הוא הדוגמא הברורה ביותר של עולם הנשמות, שמתגלה כגן עדן וגיהנום. ואם נתבונן על כל מה שנאמר בתורה על המדבר נוכל להשיג הרבה ידע על עולם שכולו רוח. רוב תכונותיו מתגלות על ידי התנהגותם של בני ישראל במדבר. כל הדרך במדבר הם התלוננו על משה ואהרן ובקשו לחזור למצרים, כי היו טוענים ששם ישבו על סיר הבשר ואכלו לחם לשבע. וגם אמרו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השמים" (במדבר יא; ה) אך אנחנו יודעים שאפילו תבן לעבודה מצרים לא נתנו לישראל, לכן קשה מאד להניח שהם ישבו על סיר הבשר, אלא מה? הם חלמו על סיר הזה כל הזמן, זאת הייתה מטרתם בחייהם הם ראו את עצמם יושבים על הסיר הבשר.

יציאת מצרים לפי ספר הזוהר

וכאשר יצאו ממצרים הם יצאו עם אותו החלום שהיה להם, הם היו מבינים את הגאולה כאפשרות להגשים את רצונם הגשמיים. אמנם עולם שכולו רוח מאפשר להגשים אך ורק שאיפות רוחניות. אם השאיפות הללו הן העיקר של חיי האדם אז בעולם הרוח הוא מקבל הרבה אפשרויות להגשימן. וכך היה משה, אהרן ומרים וכל השוטרים שהיו מוכנים לקבל מכות למען עם ישראל, ויהושע וכלב ובצלאל, כי אלה אנשים חיו בעולם הזה כמו בעולם הרוח, לכן כשהם מגיעים לעולם הרוח האמיתי הוא מתגלה אליהם כגן עדן, כלומר הדבר היחיד שאדם יכול לרכוש בעולם הזה ולהביא אותו לעולם הרוחני הוא הרצון המרכזי שמוביל אותו במשך כל החיים. ואם הרצון הזה שייך לעולם החומר, דהיינו הוא מתבטא כתאווה גשמית או רדיפת כבוד אז בעולם הרוח אדם כזה נורא מתייסר.  התאווה שורפת אותו כאש ועל זה נאמר אש גיהנום. להרחבת הלימוד כנסו לאתר הזה

פנימיות התורה על הרוחות המתאוות

ואלה הרוחות שמתאוות לדברים גשמיים לא יכולות לעלות מעולם הזה כמו רובם של בני ישראל שלא הצליחו לצאת ממצרים, והן מסתובבות בין האנשים ומקנאות להם שיש להם גוף. כי על ידי הגוף אדם מגשים את השאיפות החומריות. כל הרוחות המסתובבות בעולם הזה נקראות מזיקים, כי תמיד מוכנות ומזומנות לפורענות כי מקנאים לבני אדם.

והנה הקב"ה ברחמיו הרבים נתן לעם ישראל תורתו הקדושה שעוזרת להתכונן לעולם הרוח. ובפרט ובמיוחד המצווה ששקולה כנגד כל המצוות, דהיינו שמירת שבת. כי שבת  כנגד עולם אצילות, כאשר אדם מתרחק מל"ט מלאכות של עולם הזה, ומתרומם מעל הגשמיות.

סיכום

זאת אומרת רק מי שלא תלוי בשום דבר גשמי וכל התענוגים שלו הם תענוגים הרוחניים, דהיינו קיום מצוות ולימוד תורה, רק הוא יוכל לזכות בתענוגים של גן עדן. לכן תורה מצווה אותנו לא רק לקיים מצוותיה אלא גם להנאות מקיום מצוות ולשמוח בעבודת השם.

ואם מצרים כנגד עולם הזה ומדבר כנגד עולם הנשמות, אז ארץ ישראל היא כנגד עולם הבא. כי מהותה של ארץ ישראל היא חיבור בין שמים וארץ. והדבר הזה מתגלה בפרט ובמיוחד בהר הבית במקומו של קודש קדשים של בית המקדש, שמשם התחילה בריאת העולם, כלומר סוף מעשה במחשבה תחילה.